ציור מתוך צילום בהפקת נגה חדד בסעודה משתתפים חברי קיבוץ מעוז חיים שחוגגים את סיומה של תקופת הבידוד לאחר שנחשפו לחולה קורונה. בתקופה זו מצאו את עצמם החברים המבודדים עטופים מצד אחד בתמיכה ומהצד השני נשטפו בהאשמות רבות מצד חברי הקיבוץ והסביבה. היצירה נועדה לספר את סיפור הקיבוץ והסביבה בקשר למקרה, ובאה להתריע בפני חזרה על פגיעה שכזו.
היצירה מראה שמלבד החולה שכסאו נותר ריק- שאר המשתתפים שבאו אתו במגע בריאים ושלמים, וימשיכו להיפגש ולחגוג את החיים. המשתתפים מפנים אצבע מאשימה נוספת בדרך זו כלפי הצופה החיצוני שמעביר ביקורת על התנהלותם. מונח כיסא ריק שמיועד לאורח שחלה בקורונה ונשאר בבידוד, מעל הכיסא ניתן לראות כנף של עץ התמר שמצביע על הכיסא הריק ומרמז על זר הקוצים של ישו הצלוב.
התמר גם מרמז על הארץ ישראליות של התמונה והיא מאפיין חזק של הקיבוץ ואזור עמק המעיינות בו מתרחשת הסצנה. הסצנה מתכתבת עם יצירתו של ליאונרדו דה וינצ'י- הסעודה האחרונה, בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו
