שאלות על מקום

אין דבר חשוב יותר ממשפחה, לטוב ולרע, אנו חולקים את אותו הדם, הם חלק ממי שאני, מהאמת הפנימית שלי, אמונותיי ודרך מחשבתי, המשפחה היא הגרעין של אישיותי הבנויה על הדברים שרכשתי בבית, היא חלק מגופי, היא האהבה הראשונית והטהורה ביותר. הם אלה שבנו אותי, שתמכו ועיצבו, לפעמים אכזבו ופגעו, אך גם החוויות הקשות איתם התמודדתי הפכו אותי בסופו של דבר לאדם טוב יותר, שלם יותר. מכל אחד מבני משפחתי למדתי משהו על עצמי ויש בי חלקים מכל אחד מהם.

הקשר למיתולוגיה היוונית נוצר תוך כדי מהלך היצירה.
הטכניקה בה בחרתי לעבוד היא איטית וסבלנית ומאפשרת תליך תרפויטי. בעבודת הגמר שלי בחרתי לעסוק בדבר הקרוב אלי ביותר- המשפחה שלי.
החלטתי לצייר בטכניקה של אבקת פחם עם מכחולים על נייר. בגודל של 150X200 ס"מ.
לכל אחד מבני משפחתי יש קווים המאפיינים אותו ובחרתי ללכת "הפוך על הפוך" ולהציב אותם בתנוחות המנוגדות לאופיים, מתוך משאלה שתנוחה זו תביא כל אחד מאיתנו לאיזון.

‍

רעות דפנא

תמיד אהבתי לצייר אנשים ישנים, כשהגוף והנפש משוחררים – הרכות שמוקרנת החוצה היא לא פחות ממהפנטת בעיניי.

"שנות שינה" הינה סדרת ציורים שהחלה מניסיון לתפוס את הרגעים הקסומים והנדירים בהם ילדיי שלי ישנים. אילון וניצן, צמד ילדים מתוקים רגישים וחכמים, הם ההשראה הכי גדולה של חיי – ואלו שלא מפסיקים לקפוץ ולהתרוצץ סביבי.
בציורים הריאליסטיים והעמוקים, הם נדמו כצפים בחלל, רפויים ונינוחים, שלווים ובטוחים.
אך ברגעים (הרבים) בהם הם לא ישנו, הם החלו להביע עניין גובר בציור (גם על הקירות), כך שלתת להם צבעים ולהזמין אותם פנימה לתוך היצירה – היה הדבר הטבעי לעשות.
מהחיבור המופלא הזה נולדה סדרה ייחודית, בה לצד הציורים הרכים שציורו באבקת פחם, ישנן יצירותיהם שלהם. משוחררות, צבעוניות, חדות, נטולות שיפוט או ביקורת עצמית.

‍

‍

אוצרת התערוכה הדר כהן:

"רעות דפנא, יוצרת בטכניקה ייחודית המאופיינת ברישום במכחולים באמצעות אבקת פחם.
בתהליך זה, של פעולה איטית וסבלנית נעשה שימוש באבקה דקה במיוחד המאפשרת יצירת שכבות הנבנות בעבודה איטית עד לכדי בניית תמונה ריאליסטית מתוך הרישום המופשט.
בתערוכה זו "שנות שינה" האמנית עושה שימוש בתצלומים של ילדיה, מתוך רצון לתפוס ולהקפיא את הרגע בו הם נרדמים, ולתאר את תנוחות גוף והבעות פנים הרפויות בזמן השינה. הדימוי עובר מניפולציה במעבר לרישום כאשר הרקע הריאליסטי המקורי מוחלף בחלל לבן וריק.
הדמויות מופיעות ברישומים בתנוחת שינה או שכיבה, על מיטה שנעלמת ומתפוגגת אל תוך ריק לבן בוהק עד כי הן נראות כמרחפות בחלל.
תנוחות הציפה מחזקות את תחושת המעבר בין מראה המציאות לבין מחוזות הדמיון. הטיפול בתנוחות הגוף בזמן השינה משולב מחדש ליצירת תמונות מדומיינות בהן מתפוגגת תחושת הזמן.

בעבודות מסוימות נוספו ציורים שיצרו ילדיה על גבי הרישום. החיבור בין השניים מתפקד כאמצעי גישור ומדגיש את הניגוד שבין עבודה שקטה, נקיה ומסודרת אל מול אקספרסיביות ואינטנסיביות שאינה מכוונת לתוכן מוגדר.
נושא השינה מבטא את התשוקה לברוח לעולם החלומות אך בנוסף משרת כמקום בו הגוף מתנתק מכאב ומוצא מנוחה לגוף.

רעות דפנא, בוגרת המכון לאמנויות במכללת תל-חי היא ציירת ומורה לאמנות, ציור ורישום. עבודותיה הוצגו בתערוכות שונות בארץ ונמצאות באוספים פרטיים."

‍